<h1>שו"ת הרשב"א החדשות מכת"י סימן של"ט</h1>
<h2>דף לא.</h2>
עוד שאלת, ראובן משכן בתים ללוי במנה וקבל עליו אחריות, ואותם בתים היו של שמעון חתנו ולוי לא ידע, ושמעון שתק באותה שעה ודר בהם לוי עשר שנים. וכשבא לוי ליפרע מראובן לא היתה יד ראובן משגת ושמו הענין ביד הפשרנים ובקנין, והפשרנים אמרו שיתן ראובן ללוי חמשים דינרים לזמן פלוני, והודו שניהם וזקפו ראובן בשטר הוא ואשתו ונגמר הענין. וכשבאו הפשרנים להחזיר שטר המשכונה, שמע לוי שהבתים היו של שמעון, ואמר לפשרנים שלא יחזירו השטר לראובן עד שיסלק מעליו שמעון מחמת שדר בחצרו שלא מדעתו. והפשרנים אמרו שלא ידעו זה בשעת הפשרה, ושיש לראובן לעשות כן ואם לא יעשה כן תתבטל הפשרה. השיב שמעון שאין כח ביד הפשרנים לבטל כיון שנגמר הענין. הדין עם מי. תשובה הדין עם לוי, שזו פשרה בטעות היא ופשרה בטעות חוזרת, ואין לך טעות גדול מזה. ועוד מסתבר לי, דלכשתמצא לומר דאחריות שקבל עליו מועיל בכענין זה, רצוני לומר שאלו בא שמעון קודם הפשרה והוציא מלוי כדי שכר הבתים מדין השוכר בית של ראובן ונמצא של שמעון מעלה שכר לשמעון, היה על ראובן לשלם ללוי מפני שקבל עליו את האחריות, אפילו עכשו שהטילו הפשרנים אותה פשרה ביניהם לא פקע כח האחריות, שלא היתה הפשרה אלא על קרן המשכונה ולא על אכילת פירות שאכל לוי כבר. והילכך מסתברא לי בין כך ובין כך ראובן חייב ללוי מדין האחריות לשלם לו עד כדי כל הקרן שלו, רצוני לומר שאם היה קרן המשכונה מאה דינרים והטילו הפשרה בחמשים דינרים ושכר עשר שנים שדר בהם לוי עולה לששים דינרים, יש על ראובן לשלם לו לפחות מדין האחריות עד כדי חמשים דינרים שפחתו לו מן הקרן. אבל על המותר שעל הקרן אני מסופק שלא יהא בו משום איסור רבית, לפי שאמרו [ב"מ י"ד ע"ב] המוכר שדה לחברו ונמצאת שדה שאינה שלו אמר רב יש לו מעות ויש לו שבח ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו, ואקשינן [שם ט"ו ע"א] וסבר שמואל לוקח מגזלן לית ליה שבחא והא אמר ליה שמואל לרב חיננא בר שילא אימליך וכתוב שופרא שבחא ופירי אמר רב יוסף כגון דאית ליה קרקע אמר ליה אביי וכי מותר ללוות סאה בסאה בשיש לו קרקע אמר ליה התם הלואה הכא זביני ואיכא דאמרי אמר רב יוסף בשקנו מידו אמר ליה אביי וכי מותר ללוות סאה בסאה בשקנו מידו אמר ליה התם הלואה הכא זביני, אלמא דוקא במקום זביני מותר לשלם לו פירות הא בהלואה אפילו יש לו קרקע וקנו מידו אסור, והכא לאו זביני הוא אלא משכנתא דהיא הלואה, ואפילו מוכר בית בבתי ערי חומה אית דאמרי בערכין [ל"א ע"א] הרי זה רבית אלא שהתורה התירתה. ויש לומר דכל שיש בה נכיתא הרי זה מכר גמור של פירות והרי היא לגבי פירות כמכירה. וצריך לי עדיין להתישב בדבר אף על פי שהדבר יותר קרוב בעיני שהיא כמכירת פירות ומותר.
